Guittine
Daf 32a
משנה: חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ בִּמְטַלְטְלִין. הַפָּעוֹטוֹת מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בִּמְטַלְטְלִין.
Traduction
Un sourd-muet peut faire des transactions par signes (202)Cf (Yebamot 14, 1). Ben-Bethera dit: Il suffit de pincer les lèvres, ou de les voir pincer par d’autres, s’il s’agit de biens-meubles (203)Objets de ménage, ou de nourriture, ou d'habillement, de peu d'importance; comme les mineurs (204)Enfants de 7 à 8 ans, déjà intelligents peuvent aussi acheter et vendre, quand il s’agit de biens-meubles.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חרש רומז ונרמז. מה שהוא רומז קיים או מה שאחרים רומזין לו ונתרצה קיים:
קופץ ונקפץ. רמיזה בידו ובראשו וקפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה ואינו סימן ניכר כמו רמיזה:
במטלטלין. אם מכר מטלטלין אבל בגיטין ד''ה ברמיזה ואין הלכה כבן בתירה:
הפעוטות. הקטנים כבן ז' כבן ח' חם הוא חריף ויודע בטיב משא ומתן או כבן ט' ובן י' אם אינו חריף כל כך:
מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. וכן מתנתן מתנה אחד מתנת בריא וא' מתנת שכיב מרע אחד מתנה מועטת ואחד מתנה מרובה וטעמא מפרש בגמ':
משנה: אֵיּלּוּ דְּבָרִים אָֽמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּא מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. הַמְּנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גּוֹיִם בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.
Traduction
Voici les lois rabbiniques établies pour le bien public (en faveur d’un bon accord): Le cohen sera appelé le 1er à la loi; puis un lévite, ensuite un simple israélite. On place le repas de jonction symbolique (du Shabat) dans la même maison vieille. Le puits qui est le plus près de la source doit être rempli avant celui qui en est plus éloigné (205)''Chaque cultivateur, dit Rashi, avait un puits dans son champ pour l'arroser; ces puits étaient remplis par des canaux qui apportaient l'eau d'un fleuve: chaque puits se remplissait quand son canal était ouvert et que les autres étaient fermés Celui dont le puits est plus près de l'origine des canaux, a donc le droit d'ouvrir le premier son canal, en fermant les autres, pour remplir son puits; puis vient le tour des autres cultivateurs pour remplir les leurs''. Si un quadrupède, un oiseau ou un poisson est entré dans le piège d’un individu, nul que celui-ci ne peut le prendre, sous peine de vol. C’est une règle établie pour le bon accord. R. Yossé dit: celui qui le prend, est un brigand. Si un sourd-muet, un aliéné ou un mineur trouve un objet, personne ne peut le lui enlever, sous peine de vol. R. Yossé dit: enlever à ces individu cet objet est un véritable vol. Si un pauvre monte sur un olivier pour faire tomber quelques olives (206)''Les pauvres avaient le droit de prendre aux champs ce qui reste à glaner après la moisson V. Pea ch 4 à 7 Le texte jérusalémite n'a pas les mots '''' un pauvre '''', ni '''' ceux qui sont au-dessous '''''', ceux qui se trouvaient au-dessous de l’arbre ne peuvent pas les ramasser; R. Yossé dit: ce serait un vrai vol. Pour la même raison de bonne entente, on n’empêchera pas les pauvres païens de prendre part au glanage, ou de ramasser des épis oubliés, ou de cueillir ceux de l’ange des champs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כהן קורא ראשון. כשהן שוין בחכמ' אבל אם הישראל גדול בחכמה קודם לכהן וללוי דממזר ת''ח קודם לכ''ג ע''ה הדין הוא דינא דגמרא והאידנא נהיג שכהן אפילו ע''ה קודם לחכם גדול שבישראל:
מפני דרכי שלו'. דמדאוריית' יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו ומפני ד''ש אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה ואין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים ואית דאמרי נתפרד' החבילה נפסק הקשר ואיבד הלוי את כבודו בשכיל חבילתו הנפרד' ואינו קורא כלל וכן המנהג:
מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית א' אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר:
מפני דרכי שלום. שבני אדם שהיו רגילין לראות העירוב באותו בית עכשיו שאין רואין אותו יאמרו שמטלטלין בלא עירוב ואיכא חשדא:
בור שהוא קרוב לאמה. למוצא אמת המים הבא מן הנהר מתמלא ראשון ואחריו יתמלאו התחתונים:
מצודות. שאין להם תוך דליקניה ליה כליו:
יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ולא נפיק בדיינים:
ר' יוסי אומר גזל גמור. מדבריהם ונפיק בדיינים ומיהו מודה ר' יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו ואין הלכה כר' יוסי:
המנקף. חותך כמו ונקף סבכי היער:
הלכה: בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ. שׂוֹכֵר וּמִשְׂתַּכֵּר. אַפֳּיוֹטוֹת פַּרִייָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי חַיֵּיהֶן. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוֹסֵי רְבוּ גָּבֵי עִיצוּמִין. מוֹדֶה בְּאִילֵּין דִיהָבוּן בְּנֵיהוֹן לְאוּמְנוּתָא דְּאִינּוּן גָּבוֹי עִיצוּמִין מִפְּנֵי חַיֵּי הַבִּרְיוֹת.
Traduction
Quant aux paroles de la Mishna (207)Tandis que l'édition de Venise et celles qui l'ont suivi commencent ici le 8, l'édition de Jitomir, adoptant l'explication du commentaire Pné-Mosché, attribue le passage suivant à la fin du 6 (que l’obligation ''pour l’acheteur de payer le quart au propriétaire, s’applique au cas où le propriétaire n’est pas à même de racheter son bien etc.''), elles ont pour base l’argumentation suivante: le propriétaire prétend avoir eu la faculté de payer ce champ lorsque l’achat au sicaire a eu lieu, et comme il est le premier, l’acquéreur ne doit pas avoir de droit sur ce sol; celui-ci au contraire argue que le propriétaire n’aurait pas eu la faculté dès de racheter ce bien. En raison de cette contestation, dit R. Yossé, le champ reste dans la possession présumée du premier propriétaire, car celui qui veut déposséder quelqu’un doit en fournir la preuve (208)Selon ce principe: Possession vaut droit. Rav dit avoir fait partie du nombre de personnes instituées pour délibérer sur ces questions, et elles ont voté que si le champ reste aux mains du sicaire un an et qu’il l’achète, ce sera son bien perpétuel, à la seule charge de payer le quart de la valeur au propriétaire, et peu importe qu’il s’agisse du quart de valeur du sol, ou du quart de l’argent payé pour l’avoir. R. Yossé b. Aboun dit au contraire: si quelqu’un a acquis du sicaire un terrain, il devra payer au propriétaire en proportion, grwma, un dinar comme quart du sela; mais s’il lui donne de l’argent, la mesure sera un tremissis (ou un tiers). ''Ben-Bethera dit etc.'' (§ 7). On entend par là que ''le sourd-muet'' aura la faculté de prendre des gens à gage, ou même de se louer au service d’autrui. Le terme suivant (Peoutot) signifie paide'' (enfants, ou mineurs); et leur opération d’achat est valable, dit R. Yohanan, parce qu’il s’agit de leur subsistance. R. Mena dit: quoi que R. Yossé soit son maître au sujet des actes de garantie, il reconnaît l’avis contraire au sujet des enfants placés chez un ouvrier en apprentissage, et l’on encaissera de droit une somme ainsi garantie pour subvenir aux besoins vitaux des hommes (c’est-à-dire nul maître n’accepterait d’apprenti s’il avait à craindre de ne pas recevoir le pris promis pour l’enseignement d’un métier).
Pnei Moshe non traduit
גמ' קופץ ונקפץ. ושוכר פועלים ע''י קפיצת פיו ומשתכר לאחרים:
אפיוטות פדייא. קטנים בלשון יוני:
מפני חייהן. אמרו חכמים מקחן מקח דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא זבנו מיניה:
אע''ג דרבי יוסי לא גבי עצומים. עצומים הן שטרי חיוב על תנאי באסמכתא והן כי אייתא בתוס' פ''ק דב''מ שנים שנתעצמו זה בזה ואמר אחד מהן לחבירו אם לא באתי מכאן עד יום פלוני יהא לך בידי כך וכך כו' וס''ל לרבי יוסי דאסמכתא לא קניא ולא גבי כלום בשטרות כאלו וכדאמר בהאי תלמודא בגט פשוט:
מודה. ר' יוסי באלין שנותנין בניהם לאומן ללמדו אומנות וכותבין על זמן פלוני בתנאי כך וכך שהן גובין באלו עצומין:
מפני חיי הבריות. שימצאו ללמד אומנות להתפרנס מהן ואיידי דאיירי לעיל בתקנות מפני חייהן נקנו להא הכא:
רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְכֵינִי. 32a מָכַר לָרִאשׁוֹן וְחָֽתְמָה לַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִי וְחָֽתְמָה גּוֹבָה מִן הָאַחֲרוֹן. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלְּפָנָיו. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. עֲלָהּ אָמַר רַב. בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּכְתוּבָּתָהּ. אֲבָל בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ פָּרָה פֶרְנוֹן גּוֹבָן מֵאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה.
Traduction
R. Hiskia dit au nom de R. Aha qu’il en est bien ainsi (la vente faite par le mari, pour céder l’usufruit, est valable, la femme ne pouvait pas s’y opposer, tout en ayant la nue-propriété). Si, après la vente faite successivement à 3 personnes, la femme a contresigné chaque fois sur le contrat, on commence par réclamer le montant au dernier acquéreur; à son défaut, on s’adressera au précédent (au second), et finalement, à celui qui le précède encore (au premier). Sur quoi,Rav dit qu’il s’agit des biens hypothéqués par le mari à sa femme en garantie du douaire (alors, on commence par réclamer au dernier acquéreur, afin de tenir compte de l’argumentation possible du premier acquéreur, qu’il devait rester sans cela de quoi faire face aux revendications); mais s’il s’agit de biens reçus par le mari en supplément (201)Cf J, (Ketubot 5, 10) paraferna, la réclamation pourra s’adresser à n’importe quel acquéreur que la femme voudra.
Pnei Moshe non traduit
וכיני. כן הוא הדבר שודאי לפירות מכרו קיים שהרי שלו הן ואינה יכולה לעכב עליו בנכסי מלוג ומתניתין דקאמרת מכרו בטל כשימו' או כשיגרשנה הוא דאז טורפת מהלקוחות:
מכר לראשון כו'. מכר לשלשה וחתמה לכולן ובכי הא ודאי יכולה היא שתאמר לכולן נחת רוח עשיתי לבעלי אלא דהא קמ''ל דגובה תחילה מן האחרון ואם לא הספיק כו' שהראשונים יכולין לומר הנחנו לך מקום לגבות ולאשמועינן נמי הא דלקמי':
עלה אמר רב בנכסים שהכניסה לו בכתובתה. מה ששמענו לרב בפ' חזקת דמחלק בין נכסים שהכניסה לו לשום בכתובה והוא ייחדן לכתובתה ובין שארי נכסים וכלומר דלא תימא דמחלק למאי דאמרו במתניתין מקחן בטל כו' דבשאר נכסים אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי הא ליתא אלא להא הוא דמחלק דדוקא בנכסים שייחד לה בכתובתה הוא דגובה מן האחרון תחילה דיכולין הראשונים לומר הנחנו לך מקום לגבות משיעבוד כתובותיך אבל בנכסים שהכניסה לו פרא פורנין והם נכסי מלוג כדא' בפ' אע''פ גובה מהן מאיזה שתרצה דשיעבוד של כולן שוין אצלה אבל לענין דינא דמתניתין אפילו בנכסי מלוג יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי:
חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז. הֵן אוֹמְרִים. בְּיָדֵינוּ לִיקַּח. וְהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר. לָאו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם הַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת הַבְּעָלִים. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הן אומרים. אהא דקתני במתניתין אימתי כו' קאי דאם הלקוחות והבעלים טוענין בזה הבעלים אומרים שהי' בידם לוקח בשעה שלקחה מהסקריקון והן קודמין עכשיו דלא זכה בה הלוקח והלוקח אמר לאו שלא היה בידם כלום באותו שעה:
בחזקת הבעלים. שקרקע בחזקת בעליה עומדת:
רַב אָמַר. אֲנָא הְוִינָא מִמִּנְייָנָא. וְלָאו שַׁנְיָא הִיא. הוּא רְבִיעַ קַרְקַע הוּא רְבִיעַ מָעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. קַרְקַע דֵּינָר אַגְרָמָא רְבִיעַ מָעוֹת סְרִימִסִּין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אנא הוינא ממיניינא. אני הייתי באותו מנין שהושיב ר' ב''ד ונמנו שאם שהתה אצל הסיקריקון י''ב חדש ולקחה זה ממנו תשאר לעולם אצלו בין שהיה ביד הבעלים ליקח או לא אבל נותן לבעלים רביע וכך אמרו דלא שנייא בין נותן לו רביע קרקע או רביע מעות כולה חדא היא דסבר רב נכי חומשא זבן מן העכו''ם מה ששוה חמשה מוכר לו בארבעה והילכך נותן לו או רביע מעות או קרקע שוה רביע מעות דהיינו חמישית הקרקע:
רבי יוסי ברבי בון. פליג וס''ל כשמואל בבבלי דסבר נכי ריבעא זבן מה ששוה ארבעה מוכר לו בשלשה הילכך נותן לו או רביע קרקע או שליש מעות דהרי הקרקע זו שוה ארבע שלישי מעות כפי שלקח ממנו:
קרקע דינר אגרמא רביע. אגרמא לשון ניכוי וחסרון כמו לגרם עצמות בפ' לא יחפור:
מעות כרומיסין. ובערוך גריס טריסיסין שליש כלומר מה שמכר לו קרקע שוה דינר בדינר חסר רביע א''כ שליש המעות שנתן לו הן כפי שיווי רביע הקרקע שהוא מעה וחצי:
Guittine
Daf 32b
הלכה: אֵיּלּוּ דְּבָרִים אָֽמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם כול'. 32b מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי תוֹרָה. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וַיִּכְתּוֹב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי וגו‘. וְאַחַר כָּךְ וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מִייָמַיי לֹא בֵירַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן וְלֹא הִינַּחְתִּי לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לְפָנָיו. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה. עִיר שֶׁכּוּלָּהּ כֹּהֲנִים יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
Traduction
Les règles ''établies pour le bien public'' (5,8), selon l’opinion de R. Simon b. Yohaï (en ce qui concerne les degrés de hiérarchie), sont d’ordre biblique, puisque R. Simon b. Yohaï dit: il est écrit (Dt 31, 9): Moïse écrivit cette Loi et la donna aux Cohanim, gens de la tribu de Levi, puis: et à tous les vieillards d’Israël. Selon l’opinion de R. Josué B. Levi, c’est une règle établie par l’ordre des rabbins; car, dit R. Josué (209)J, (Berakhot 5, 5), jamais je n’ai récité la formule des bénédictions après le repas en présence d’un Cohen (afin de lui en laisser l’honneur), et je n’ai pas non plus permis à un simple israélite de les dire à ma place (afin de tenir dignement mon rang de lévite). Selon R. Hanina aussi, c’est une règle établie par ordre des Rabbins, car R. Hanina dit: lorsque dans une ville entièrement habitée par des Cohanim il y a par exception un israélite, on l’appellera à la Loi le premier, pour lui faire honneur.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מילתיה דרשב''י אמר שהוא מדברי תורה. הא דכהן קורא ראשון ואחריו לוי כו' כדיליף מקרא דכתיב אל הכהנים והדר בני לוי והדר אל כל זקני ישראל:
מילתיה דריב''ל. מדברי ריב''ל שמעינן דס''ל שהוא מדבריהן מדהיה משבת בעצמו בזה מימיי לא ברכתי לפני כהן ש''מ דלאו מן התורה הוא:
מילתיה דרח''א. וכן ממילתיה דאמר ר''ח שמענו שסובר שהוא מדבריהן ועיקרה תקנה מה שהכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום הוא והילכך בעיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון:
רִבִּי אָחָא וְרִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי שִׂמְלַאי. עִיר שֶׁכּוּלָּהּ כֹּהֲנִים כּוּלָּן נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. וּלְמִי הֵן מְבָֽרְכִין. לַאֲחֵיהֶן שֶׁבַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם. וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן. הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים. תַּנֵּי אַבַּיֵּי בַּר בִּנְיָמִין. עַם הָעוֹמֵד אַחֲרֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָן בִּכְלָל בְּרָכָה. הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אֲפִילוּ חוֹמָה שֶׁלְּבַרְזֶל אֵינָה מַפְסֶקֶת. הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נִתְכַּוֵון לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לְאַחֲרָיו לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו. הַזָּייָתוֹ פְסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל הַצְּדָדִין הַזָּייָתוֹ כְשֵׁירָה. הָדָא אָֽמְרָה. הָעוֹמֵד מִן הַצְּדָדִין בִּכְלָל בְּרָכָה הֵן. אָמַר רַב חִסְדָּא. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַחַזָּן יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב חִסְדָּא. אִם הָיָה כֹהֵן אֶחָד. אוֹמֵר. כֹּהֵן. לִשְׁנַיִם. אוֹמֵר כֹּהֲנִים. וְרַב הוּנָא אָמַר. אֲפִילוּ לְאֶחָד אוֹמֵר. כֹּהֲנִים. שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא הַשֵׁבֶט. שֶׁלֹּא תֹאמַר. אֵי אִישׁ פְּלוֹנִי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים וְהוּא מְבָֽרְכֵנוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִי מְבָֽרֶכְךָ. לֹא אֲנִי מְבָֽרֶכְךָ. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָֽרְכֵם.
Traduction
R. Aha et R. Tanhoum b. Hiya disent au nom de R. Samlaï: Dans une ville qui ne contient que des Cohanim, tous procèdent cependant à la bénédiction sacerdotale. Qui bénissent-ils alors? Leurs frères du Nord et du Sud (au loin). Qui répond après eux Amen? Les femmes et les enfants. Abaye b. Benjamin a enseigné: les gens qui se tiennent derrière les Cohanim ne sont pas compris dans la bénédiction de ceux-ci. Quant à ceux qui se tiennent devant eux, dit R. Hiya b. Aba, fussent-ils séparés des Cohanim par un mur de fer, ils ne seront pas privés des effets de la bénédiction. -Mais qu’en est-il de ceux qui se tiennent de côté? C’est un cas à résoudre d’après la Mishna suivante (210)Para, 12, 2: Si (en aspergeant sur l’autel du temple le sang des sacrifices) on a l’intention de le répandre devant soi, et que le sang tombe derrière, ou si l’inverse a lieu, l’aspersion est considérée comme défectueuse et insuffisante (car c’est un manque de soin); si l’on a l’intention de répandre au contraire le sang devant soi, et qu’ils touchent aux côtés, l’aspersion est valable''. Cela démontre, pour notre sujet, que les personnes qui se tiennent de côté pendant l’office des Cohanim sont englobés dans cette bénédiction. R. Hisda dit: le Hazan (officiant) devra être un simple israélite. Celui-ci, dit R. Hisda, devra s’écrier ''Cohen'' (adresser l’appel au singulier) s’il n’y a qu’un Cohen devant lui qui procédera à la bénédiction sacerdotale; s’il y en a au moins 2 il leur dira: ''Cohanim'' (fera l’appel au pluriel). Selon R. Houna, n’y eut-il qu’un Cohen, on fera cependant l’appel au pluriel; car cet appel s’adresse à toute la race sacerdotale, pour que l’on ne dise pas, si l’on avait à titre de Cohen, devant soi un homme aux mœurs dissolues, ou ayant commis un meurtre, - que sa bénédiction sera inefficace. Or, semble dire la Providence, de qui émane la bénédiction? N’est-ce pas en réalité de moi, comme il est écrit (Nb 6, 27): Ils invoqueront les enfants d’Israël! et je les bénirai.
Pnei Moshe non traduit
לאחיהם שבצפון ושבדרום. כלו' לאחיהן שבשדות. וכן הוא בבבלי פ' אלו נאמרין:
הנשים והקטנים. והתם קאמר כגון דלא אישתייר בי' עשרה הא אישתייר הם עונים אמן:
אינם בכלל ברכה. דהני לא אניסי והן מראים שאין הברכה חשובה בעיניהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים דבברכה צריך להיות. פנים כנגד פנים דכתיב כה תברכו:
העומדים לפני הכהנים. פנים כנגד פנים אפי' אינן לפניהן ממש אלא דמפסיק ביניהן מחיצה הואיל דלא קיימי אחורי העורף לא מיקרי הפסק דאפי' חומה של ברזל אינה מפסקת ביניהם לאביהם שבשמים:
העומדין מן הצדדין. מהו אם חשיבי כלפניהן או לא:
נשמעינה. לזה מן הדא מתני' דפרה:
והזה לאחריו. שהיו גם שם כלים הצריכין הזייה:
הזייתו פסול'. דבעינן שיהא מתכוין להם:
לפניו והזה על הצדדין הזייתו כשרה. אלמא צדדין כלפניו חשיבי:
אם היה כהן אחד אומר. השליח ציבור כהן עם וגו' ולשנים קורא כהנים:
שאינו קורא אלא השבט. ולעולם שייך לומר כהנים:
שלא תאמר איש פלוני כו'. כלומר אם נחשד הוא בכך והעם מרננין אחריו אבל אם מגלה עריות ודאי או שוכך דמים קי''ל לא ישא את כפיו:
מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן. אָמַר רִבִּי אָבִין. וּבְדִיּוּר יָשָׁן הִיא מַתְנִיתָא.
Traduction
On doit continuer, dit la Mishna, à placer le repas de jonction symbolique (du Shabat) dans la même maison vieille''. Toutefois, dit R. Abin (211)J, (Eruvin 6, 7) fin, il s’agit seulement là d’avoir égard au vieil habitant (et s’il est parti, le déplacement est permis).
Pnei Moshe non traduit
ובדיור ישן היא מתניתא. כלומר שאפילו מדירה לדירה באותו בית אין משנין דאיכא נמי חשדא:
בּוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּא מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן. וְהוּא שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת עַל גַּבָּיו. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ מִן הַצַּד. תַּמָּן אָֽמְרִין. דִּרְחִיק וְנִיחָא לְמִישְׁתֵּי קָדִים לֵיהּ דִקְרִיב וְקָשֶׁה לְמִישְׁתֵּי.
Traduction
– ''Le puits qui est le plus près de la source doit être rempli avant celui qui en est plus éloigné'', pourvu toutefois que le canal conducteur passe sur ce puits. Samuel ajoute que l’autorisation est donnée même si le canal passe à côté. On a dit là-bas (à Babylone): le puits éloigné qu’il est aisé d’arroser, passe avant celui qui est proche, mais qu’il est difficile d’arroser. – (212)Suit un passage traduit, Maasser Sheni, 4, 4
Pnei Moshe non traduit
והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו. שמתמלא מאיליו על פי בורו בדרך הילוכו ואין צריך העליון הקרו' לאמה לסכור המים שלא ירדו למטה ולהמשיך דרך נגרים קטנים עד שתתמלא בורו אבל אם הוא מן הצד וצריך העליון לסוכרו שלא ירדו המים למטה אז התחתון מעכב עליו משום דמצי אמר נהרא כפשטה לימשוך וליזיל:
אפי' מן הצד. דס''ל אפילו בכהאי גוונא העליון מתמלא ראשון:
תמן. בבבל אמרין מי שהוא רחוק מהאמה ונוח לו להשקות יותר מהעליון כגון שבורו של עליון מן הצד הוא וצריך לסכור כדאמרן הוא קודם מהקרוב וקשה לו להשקות שדותיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source